אתר נגיש
כבר עתה נאמר כי המשמורת על הילדים תהא לרוב מסורה לידי האם. לפי "חזקת הגיל הרך"- (מעת לידתם של הקטינים עד הגיעם לגיל שש), יהיו במשמורת אימם, אלא אם יש נסיבות אחרות המצדיקות מתן משמורת אחרת לרבות כזו המסורה לאב. למרות שהמשמורת מסורה לאם בד"כ, שני ההורים נשארים האפוטרופוסים של הילדים ולשניהם מעמד שווה בקביעת החלטות מהותיות הנוגעות להם כמו: חינוך, בריאות ועוד'.
ההורה, הנעדר משמורת על ילדיו, זכאי לדרוש הסדרי ראייה- אשר הינם זמנים קבועים ומוגדרים, לפי המוסכם בין ההורים, או על פי החלטת בית המשפט, בהם יוכלו הילדים הקטינים לשהות במחיצתו. הערכאה השיפוטית שדנה במשמורת (בין אם בבית הדין כסוגיה הכרוכה בתביעת הדירושין ובין אם בתביעה נפרדת לבית המשפט לענייני משפחה), תקבע את זהות המשמורן (האם או האב) ואת הסדרי הראייה לפי תסקיר סעד- שהינו חוות דעת של עובד סוציאלי או פסיכולוג, הממונה על ידי הערכאה השיפוטית שדנה בנידון.
ישנם מצבים בהם שני ההורים דורשים משמורת על הילדים. במצב כזה, תתבצע "בדיקת מסוגלות הורית" על ידי אנשי מקצוע מומחים בעניין לרבות עו"ס, על מנת לקבוע את המסוגלות ההורית של כל הורה למשמורת על הקטינים, כמו גם לקבוע את זהות ההורה המשמורן שלו תהא מסורה המשמורת "הדומיננטית", לרוב במקרים של היעדר משמורת משותפת, כך שהקטינים יגורו יחד איתו ויקיימו את הסדרי הראיה המוסכמים יחד עם ההורה שלא זכה במשמורת.
באופן עקרוני, לא ניתן להגביל את זכותו של ההורה לבחור את מקום מגוריו בארץ, אולם במקרה של מגורים מרוחקים של אחד מההורים, ישנה עילה לקביעת הסדרי ראייה מותאמים. חשוב לציין כי טובת הילד כעיקרון על חלה לרבות שעה שקובעים מיהו ההורה המשמורן, משכך, כאשר ישנו חשש, כי אחד ההורים עלול לסכן ו/או לפגוע בילד, ייקבעו הסדרי הראייה, לרוב בפיקוח של גורם מקצועי, על מנת להבטיח את שלומו ורווחתו של הילד.
בתי המשפט לענייני משפחה, להבדיל מבתי הדין יותר ליברלים ומאפשרים משמורת משותפת והסדרי ראיה נרחבים גם לאב אשר ילדיו הקטינים הם מתחת לגיל 6
| למאמר הקודם | מאמרים נוספים | למאמר הבא |
